<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' סוטה וקנס פ"ב</h1>
<h2>דף צ:</h2>
מי שאמרה לו אשתו, זניתי ברצוני, אבדה כתבה עיקר ותוספת ובלאות, אבל לא יוציא, שמא עיניה נתנה באחר. ואם סומך על דבריה חייב להוציאה. הורה הר"ר יוסף, האומר אשתו זנתה אינה אסורה עליו, אחרי תקנת רבינו גרשום שלא לישא שתי נשים חיישינן שמא עיניו באחרת, ויש לנדותו דאוסר אשתו עליו, דסוף סוף מבטל תקנת הגאון. ואשה אחת באת לשאול כפרה על שזנתה בפני הר' רבינו מנחם מלונדרש והשיב כיון שבא הבעל לצאת ידי שמים יחרימוהו וישביעוהו בנדוי ושמתא שלא נתן עינו באחר[ת] ויוציאנה כיון שבאת בעלילת כפרה ואין לה כתבה. ואין בית דין כופין האיש לגרש בדברים אלו עד יבאו שנים עדים שזנתה בפניהם ברצונה ואז יכפוהו להוציא.
<h2>דף צא.</h2>
אשה שזנתה תחת בעלה בשוגג או באונס מותרת לבעלה, שנאמר [במדבר ה'] והיא לא נתפשה, הא נתפשה מותרת, בין שאנסה גוי בין שאנסה ישראל. וכל שתחלת ביאתה באונס אע"פ שסופה ברצון, ואע"פ שאמרה הניחו לו שאם לא אנס הייתי שוכרתו, מותרת, שיצרה מלבשה אחר שהיה מתחלתה באונס. נשים שגנבום לסטים הן כשבויות שהן אנוסות ומותרות לבעליהן. ואם הלכו ללסטים מעצמן הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן. ואשת כהן שנאנסה או שגגה אסורה לבעלה, שנעשית זונה מכל מקום והוא אסור בזונה אבל יכפוהו ליתן לה עיקר ותוספת. אשת כהן שאמרה לבעלה, נאנסתי, או שגגתי ונבעלתי לאחר, לא יחוש לדבריה, שמא עיניה נתנה לאחר. ואם סומך על דבריה או אמר לו אדם שסומך על דבריו יוציא ויתן כתבה.
